תקיעת שופר

מרדכי אבי-שאול (1988-1898)

אצל ר' יוסי'לה מצאו שופר. בגינת פנץ בראשום, באוגוסט, 1942, רצחו הנאצים את הרבי ר' יוסי'לה וקברוהו עם השופר שמצאו אצלו. גם היום מהדהד באוזני קולו של ר' יוסי'לה: למלכות הרשעה ציווה אבדון, אבדון !" גם היום אשמע ברטט את קול שופרו.*

15.3.1961

את "הסב מרדוֹם" לפני חבר-דמים

סחבו, על שופר שהצפין הוא בחיק.

       הבּליעל כעיט צוחק :

"אֲבָרִים נקצץ את הרב התמים,

בעפר יתפלש : הוי אבי, הוי אבי !

יתחנן וינשק מגפִי - - - -

נתענג קט-קט-קט קט-בקטל - - - -

הָהּ: יהיה זה, אחים, סְפֶּקְטָקֶל....!!!!"

                      *

       בֶּן פֵּא-וָו

                   הוא הסב.

עָנֹג  כַּצִפּוֹר, כרפרוף הכנף.

       ועליו

       השתולל השודד ושוטו כנחש בצואר

        הזקן :

                   "היהודי הטמא ! הבזה השופר

        לאויב תאותת מרדוֹם כל דבר ?"

        "כן, אודה... לאויב...", סח אז ר' יוסי'לה,

        "אל תירא... כל לבי אגלה."

        "לא אירא? רעם צחוק. – שריק השוט !

                   הַזְּוָעָה כך תִשְרֹק.

        "הֲתוֹדֶה ? את עורך פה נפשֹט !

       לאויב הנאצים איך השמעת האות ?

                   קח ותקע ! קח ופתֹר פִּתרונות

                   כּל סִמָּן : אם דבר שקר תוציא מן הַפֶּה,

       תֵּרָמֵס, תֵּרָצֵץ, תְּשֻסַּע, תִּמָּחֶה,

       המרגל האדֹם !

       דע, לפני מי אתה פה נדון !"

                           *

       אז הגביה הסב שופרו. לא גוף עוד, גוף אדם,

       קרעים של בשר שכִּרסם הטורף :

       בו רק נפש זוהרת מעין זולגת הדם,

       בו הנצח מאיר מביתו החרב.

                   מט הסב, אך נִצָּב.

       מרחוק מרחוק הוא שומע הצו :

       התגבר יוסי'לה, על הקטב המר !

                ויתקע ויאמר :

       "כְּתֹב  זאת לזכרון, לְדֵרָאוֹן :

       ושמע העולם ושמעו הזמנים וִדּוּיִי האחרון.

       "תקיעה" – קול גּוֹעִים מתוך ים להבות,

       קול טובעים בַּיָּוֵן, בני בנים עם אבות...

       וּ"ש ב ר י ם" – קול שברי בתולות, אנוסות,

       קול אימים ביערות, רדיפות ומנוסות,

       קול נשים מיניקות, תינוקות שהוטלו לכבשן,

       קול-פֵּרְפּוּר הקברים החיים... השופר

                                               לא ינום, לא יישן :

       קול תובע הקץ למלכות החוּמָה :

       ה " ה ת ר ו ע ה " !   ה ת ר ו ע ה – הוא קול הנקמה !

       לאויב הנאצים זהו קול אותותי –

       אל נקמות ! עוד לא די ? עוד לא די ?

                 שם נפל הקן מרדום.

       למלכות הרשעה צִוָּה אֲבַדּוֹן ! אֲבַדּוֹן !

-        צַוָּאַת  הסבא מרדוֹם.

-------------

* מתוך ספר הזכרון ראדום, A Memorial to the Jewish Community of Radom, Poland – 1961, עמ' 270-269.